אם באמצע החודש שעבר, עקב גילוי הזיהום במעיינות של מי עדן ונביעות, חלפה במוחם של חסידי המים המינרליים מחשבה לשתות מי ברז, בסוף חודש זה פורסם דוח מבקר המדינה וסתם עליה את הגולל. בסך הכל ביקשנו לשתות כוס מים. המשימה הפכה לבלתי אפשרית. תוך פחות מחודש וחצי תושבי ישראל הבינו, שבעצם, שום מקור מים אינו בטוח במאה אחוז.
דוח מבקר המדינה חושף שורה של ליקויים באיכות מי השתייה: החל מהפעלת מתקני הכלרה ללא רישיון, דרך איחורים משמעותיים בביצוע הבדיקות הכימיות הנדרשות ועד אספקת מים מבארות שנפסלו לשתייה. הדוח לא חוסך את שבטו מרשות המים ומשרד הבריאות, והמילה אכיפה, חוזרת בו פעמים רבות.
מנגד טלטלה עזה הרעידה את אמות הסיפים של חברות המים המינרליים בארץ. שתי ספקיות המים, מי עדן ונביעות, הפסיקו את שיווק מוצריהן עקב זיהום במעיינות מהם המים נשאבים. כעת בוחנים מחדש במשרד הבריאות את התקן של המים המינרליים בישראל ועשויים אף לשנותו, ובינתיים מאפשרים לשתי החברות לסנן את המים – שלא בהתאם לתקן, על מנת שיוכלו להמשיך בייצור.
אומרים שלהודות בבעיה זו חצי הדרך לפיתרון. במקרה הזה, הצרכן איבד את אמונו, מצד אחד, ומרגיש שאינו יודע את הפרטים הרלוונטיים לקבלת החלטה, מהצד השני.
“העולם המודרני מזמן לנו קבלת החלטות, ותמיד יש מידע נגדי וסותר. אבל כמו שאדם שהולך לרופא צריך לפעמים לבחור בין תרופה לניתוח – כל אחד צריך לעשות את החשבון שלו לגבי אותן נקודות שיש לבחון”, מסביר שמעון צוק, מדען המים בעמותת “אדם טבע ודין”.
השיקולים הם מרובים – טעם המים, איכותם, עלותם, השפעה על הסביבה ועוד. אז רגע לפני שתכריעו בשיטת ה”אן דן דינו” מה עדיף לשתות – מי ברז או מים מינרליים, הנה מספר דברים שחשוב לדעת לגבי המים שאתם שותים.
הרכב המים
מים מינרליים בניגוד למי ברז לא עוברים טיפול כימי. מי הברז עוברים סינון ומוסיפים להם חומרי חיטוי במטרה להגן עליהם מפני התפתחות חיידקים. מבחינה זו הם גם בטוחים יותר, לעומת מים מינרליים.
“את מי הברז מחטאים בכלור לפני האספקה, אך גם משאירים כמות קטנה בתוך המים, כך שבמקרה של זיהום הכלור יוכל להתמודד איתו. במים מינרליים אין הגנה מפני התפתחות חיידקים גורמי מחלות בבקבוקים שמאוכסנים זמן רב”, מסביר פרופ’ אבנר עדין מהפקולטה לחקלאות, מזון וסביבה, באוניברסיטה העברית.
עם זאת לכלור יש טעם לוואי, ובכמויות גדולות הוא עשוי אף לגרום להיווצרות תרכובות מסרטנות במים. אלמנט נוסף שמוסיפים למי הברז הוא הפלואוריד, שמסייע למניעת עששת.
המים המינרליים מגיעים עם תווית המפרטת את הרכבם המדויק המאפשר השוואה
בין החברות, בניגוד למים הביתיים, שלא מגיעים ארוזים. במקרה של מים מינרליים מומלץ להסתכל ולהשוות את כמות הסידן והמגנזיום – שהם מינרליים חשובים, ולוודא שערך הנתרן נמוך.
ובאשר להשבחת המים הביתיים באמצעות מכשירי סינון, חשוב לשים לב איזה מכשיר קונים ומה בדיוק הפעולה שהוא מבצע. “יש שיטות סינון שמוציאות את המינרלים מהמים – למשל במכשירים שמונעים היווצרות של אבנית או שמצהירים שהם מוציאים את המלחים. המכשירים האלה עושים פעולה טובה מצד אחד, אך מונעים מאיתנו את המינרלים החשובים שנמצאים במי הברז”, אומר עדין.
תשתיות
אין זה מן הנמנע שתהליך ההעברה של המים ממקור המים ועד לבתים ילווה בקשיים טכניים. אחת הבעיות המוכרות היא שבמקרים של צנרת ישנה או עשויה מתכת, מחלחלים לעיתים חומרים מן המתכת לתוך המים. עם זאת צריך להפריד בין שני סוגי תשתיות – העירונית והביתית. עד לשעון המים בבניין, באחריות העירייה. משעון המים ואילך, האחריות היא על האדם הפרטי. הצנרת בבניינים היא באחריות האזרחים.
“באופן עקרוני, כשמדובר בצנרת ממתכת המעלה חלודה, בבתים ישנים, מעל עשר שנים, כדאי לסנן”, ממליץ צוק וגם מציע טיפ: אחת לכמה חודשים, להוציא את הרשת (מעדן הזרימה) מהברז, לנקות אותה באמצעות חומץ (גם מחטא וגם מסלק אבנית) ולפתוח את הברז בזרימה מלאה, על מנת לשטוף את הצנרת. כמובן שמומלץ לשים דלי מתחת למים ולעשות בהם שימוש, לניקיון למשל.
אכסון
חשוב לקחת בחשבון לא רק את ההובלה של המוצר, אלא גם את אופן אכסונו. גם במקרה של בקבוקי הפלסטיק, בדומה לצנרת, קיימת הסכנה שהפלסטיק יפלוט חומרים לתוך המים.
זהירות מבקבוקים שנחשפו לשמש
בקבוקים מינרליים שעומדים חשופים לשמש בתחנות דלק. גם בקבוקים שהושארו במכונית שהטמפרטורה בה עשויה להגיע ל-70 מעלות, נמצאים בסכנה. “חשוב מאוד גם להסתכל על תאריך ייצור הבקבוקים”, מוסיף צוק. “למרות שנותנים להם שנה לתפוגה, אני לא ממליץ לצרוך מים שעמדו מעל לחודשיים בסופר”.
במקרה של בר מים מינרליים או מכשיר סינון חשוב להקפיד על סניטציה ראויה. “אנחנו לא שותים ישירות מהבקבוק. המים עוברים בצינורות בתוך הבר, ויש בפנים מים עומדים. חייבים לדאוג לנקות, ואפילו להחליפו אחת לכמה שנים”, מדגיש צוק.
“אם משתמשים במסנן חשוב לתחזק אותו נכון”, מוסיף עדין. “מסננים שלא מחליפים אותם בזמן עלולים לתפקד באופן הפוך מייעודם ולזהם במקום לסנן. חשוב שיהיה בהם אמצעי חיטוי עצמו, כמו UV או שיטה אחרת, למקרה של זיהום חיידקי”.
בקרה
אחת הבעיות שעלו מדוח מבקר המדינה הייתה שבדיקות האיכות לא תמיד נעשו בתדירות הקבועה בחוק. “ניטור המים תכוף יותר במים מינרליים. הבקרה של מים מינרליים הרבה יותר מחמירה, וגם כשכבר יש זיהום – חיידקי או עכירות – לא מדובר בזיהום של חומרי התעשייה”, אומר צוק. מי עדן למשל מצהירים שהם מנטרים את המים אחת לשעה.
מקורות יודעי דבר
אם נשים לרגע את השיקול הכלכלי בצד – מה עדיף מים מינרליים או מי ברז?
צוק: “המים המינרליים הם מים טובים. אבל, מבחינה סביבתית וכלכלית יש חלופות טובות יותר”.
מי ברז? או מים מסוננים?
אז למה אנשים לא שותים מי ברז?
“יש בעיית אמון במי הברז. מצד אחד הדוחות לא מספיק ברורים. מצד שני, לא אחת יש דיווחים בתקשורת על זיהום או נתונים כפי שפרסם בשבוע שעבר מבקר המדינה. השקיפות היא מאוד חשובה, והיא לא כל כך מושרשת אצלנו. מלבד זאת יש את העניין של דוגמא אישית. את לא תראי את המנהיגים, לא בישיבת מועצת עיר ולא בישיבת ממשלה, שותים מי ברז. אם המנהיגים לא שותים, מה זה אומר”?
גם עדין, שישב בראש “ועדת עדין” לעדכון תקנות איכות מי השתייה, מסכים שצריכה להיות פתיחות גמורה בתחום הדיווח לציבור. זו, אגב הייתה אחת המלצות הועדה. “אם יש אירוע חריג, צריך לדווח עליו בצורה מסודרת, ולא לפחד שהציבור ייבהל. צריך לכבד את האינטליגנציה של האזרחים. אם הדיווח יעשה באופן עקבי ואמין, הם לא יכנסו לפאניקה, משום שהם יבינו שמטפלים בבעיה”.
הערים מפרסמות אחת לשנה דוח איכות מים. אבל האזרח לא תמיד מודע לקיומם, וגם אם כן, הוא לא תמיד יודע מה לעשות עם המידע הזה.
עדין: “מעבר לשקיפות, חשוב להפיץ את המידע באופן שיאפשר לאנשים להבין אותו. במקביל יש גם להשקיע משאבים בלימוד הציבור. לדעתי, כדי שאזרחי המדינה ירגישו שייכים לקהילה שלהם, על העיריות, ספקיות המים, לקחת על עצמן את האתגר הזה”.
מצד שני טוען עדין, זו גם אחריות של הציבור לדרוש ידע. “אם לבן אדם יש שאלה או בעיה, הוא יכול להפנות אותה למשרד הבריאות, לעירייה, למועצה לצרכנות, לעיתונות. ככל שהציבור ישאל יותר שאלות הוא יעודד את הרשויות לתת לו יותר אינפורמציה”.
ומה שותים המומחים?
עדין שותה מי ברז רגילים. צוק דווקא מסנן, ודואג להחליף פילטר אחת לחודש.
