בעידן שבו ישראל מסתמכת יותר ויותר על מים מותפלים כפתרון למחסור במים, עולות שאלות חשובות לגבי ההבדלים בין מים מותפלים למים טבעיים והשפעותיהם על הבריאות. כיום, כ-70% מהמים בדרום ישראל מגיעים מהתפלה, בעוד שבצפון הארץ האוכלוסייה עדיין נהנית ממים טבעיים עשירים במינרלים. מחקרים עדכניים מצביעים על השלכות בריאותיות משמעותיות הקשורות למחסור במינרלים חיוניים כמו מגנזיום, יוד ופלואור במים מותפלים. מאמר זה יבחן את ההבדלים הטכנולוגיים, הבריאותיים והסביבתיים בין שני סוגי המים, ויספק המלצות מעשיות לשיפור איכות המים בבית.
התפלת מים היא תהליך טכנולוגי מורכב שמטרתו להפריד בין מים לבין מלחים ומינרלים מומסים, כגון נתרן כלורי ומגנזיום כלורי, הקיימים באופן טבעי במי ים. ישראל פיתחה ויישמה תהליך זה בקנה מידה חסר תקדים כדי להתגבר על מגבלות משאבי המים שליוו את המדינה מאז הקמתה. (מידע נוסף זמין באתר הממשלתי gov.il בעמוד על מדיניות התפלת מים בישראל: קישור)
הצורך בהתפלה נובע מהמציאות הגיאוגרפית של ישראל. כ-80% ממשאבי המים הטבעיים של המדינה ממוקמים באזורים הצפוניים, בעוד שרק 20% קיימים באזורים הדרומיים, שם הביקוש למים הולך וגדל עקב גידול אוכלוסייה והתרחבות חקלאית. פער גיאוגרפי זה חייב פיתוח מערכות מורכבות להעברת מים והוביל לפיתוח אגרסיבי של יכולת ההתפלה.
נכון לשנת 2024, ישראל מפעילה חמישה מתקני התפלה גדולים המייצרים יחד כ-585 מיליון מטר מעוקב של מים מותפלים בשנה. מתקן שישי נמצא בבנייה צפונית לעכו, מה שיגדיל עוד יותר את יכולת ההתפלה הלאומית.
הטכנולוגיה העיקרית המופעלת במתקני ההתפלה הישראליים היא אוסמוזה הפוכה. בתהליך זה, מים נדחפים דרך ממברנה חצי חדירה תחת לחץ גבוה, כאשר מולקולות מים כמעט טהורות עוברות דרך הממברנה בעוד יוני מלח וזיהומים נשארים בצד השני.
תהליך מתוחכם זה מסיר כמעט את כל המינרלים ממי הים, כולל לא רק יוני נתרן וכלוריד המהווים את תכולת המלח, אלא גם מינרלים חיוניים כמו מגנזיום, סידן ויסודות קורט כמו פלואור ויוד. למרות שמינרלים אלה קיימים בריכוזים קטנים במי ים, הם מספקים ערך תזונתי חשוב כאשר נצרכים במי שתייה.
חמשת מתקני ההתפלה הגדולים בישראל ממוקמים בחדרה, שורק, אשדוד, אשקלון ופלמחים. מתקן שורק, שהחל לפעול בשנת 2013, מייצג אחד המתקנים הגדולים והמתקדמים ביותר מסוגו בעולם. המתקן תוכנן עם טכנולוגיית סידור ממברנות אנכי ייחודית ומסוגל לייצר 640,000 מטר מעוקב של מים ביום.
המים המיוצרים במתקנים אלה זורמים למערכת אספקת המים הלאומית ומגיעים למשקי בית ברחבי הארץ באמצעות תשתית המוביל הארצי הנרחבת המפיצה מים מצפון לדרום.
ההרכב המינרלי של מים מותפלים שונה באופן דרמטי ממקורות מים מתוקים טבעיים, הבחנה בעלת השלכות עמוקות על בריאות הציבור שלא הוערכה במלואה עד לאחרונה. במים מותפלים המיוצרים בישראל, ריכוז המגנזיום הוא למעשה אפס או מגיע לרמות זניחות בלבד, בעוד שריכוז הסידן הממוצע עומד על כ-32 מיליגרם לליטר בממוצע ארצי. (ניתן לעיין בנתוני משרד הבריאות על קשיות מים ותכולת סידן ומגנזיום במי שתייה: קישור)
זהו שינוי מהותי ממקורות מים טבעיים, שבהם מגנזיום וסידן מופיעים בריכוזים משתנים בהתאם לתנאים גיאולוגיים ומאפייני מקור המים. הסרת מינרלים חיוניים אלה מתרחשת מכיוון שתהליך ההתפלה מסיר באופן גורף את כל המינרלים המומסים, לא רק את המלחים הבעייתיים שהופכים את מי הים לבלתי מתאימים לצריכה אנושית, אלא גם מינרלים קורט שהתזונה האנושית זקוקה להם.
לפני המעבר של ישראל למים מותפלים, שהואץ משמעותית לאחר פתיחת מתקן שורק ומתקנים גדולים אחרים בתחילת שנות ה-2010, מי התהום העשירים במינרלים ומקורות מים עיליים טבעיים סיפקו כ-10 עד 20 אחוז מצריכת המגנזיום היומית של האוכלוסייה דרך מי שתייה בלבד.
תרומה זו הייתה חשובה במיוחד עבור אוכלוסיות ללא גישה למזונות עשירים במגנזיום או אלה הצורכים תזונה לא מאוזנת, שכן מגנזיום מהמים נספג בגוף ביעילות יוצאת דופן בהשוואה למגנזיום ממקורות תזונתיים אחרים. המעבר למים מותפלים יצר מצב שבו תרומה תזונתית חשובה זו בוטלה לחלוטין עבור מיליוני ישראלים הצורכים מים ממתקני התפלה.
מעבר למגנזיום, מים מותפלים חסרים מינרלים חיוניים נוספים בעלי השפעות בריאותיות מתועדות. התהליך מסיר לחלוטין פלואור, מינרל שהוכח מדעית כמפחית עששת שיניים וריקבון שיניים. בנוסף, מים מותפלים חסרים יוד, מיקרו נוטריינט קריטי לתפקוד בלוטת התריס ולהתפתחות קוגניטיבית.
מחקר ביו-ניטור לאומי שנערך בישראל חשף שיעורים גבוהים במיוחד של מחסור ביוד באוכלוסייה, כאשר 85% מהנשים ההרות ו-62% מילדי בית הספר הראו ריכוזי יוד בשתן מתחת לטווח ההתאמה המומלץ של ארגון הבריאות העולמי.
ההתפלגות הגיאוגרפית של אספקת מים מותפלים ברחבי ישראל מראה שונות ניכרת, כאשר חלק מהאזורים מקבלים בעיקר מים מותפלים בעוד אחרים ממשיכים להסתמך באופן משמעותי על מקורות טבעיים.
מקורות המים הטבעיים של ישראל כוללים מספר קטגוריות נפרדות שסיפקו היסטורית את הבסיס לביטחון המים של האומה. הכנרת, מאגר המים המתוקים העיליים החשוב ביותר בישראל, מספקת את קיבולת האחסון הגדולה ביותר לאורך אגן הירדן ומספקת כ-35% ממי השתייה השנתיים של ישראל דרך המוביל הארצי.
בדרום ישראל, מנהר הירקון דרומה ועד אילת, מים מותפלים מהווים בין 70 ל-95 אחוז מאספקת המים המסופקת לתושבים. פרופורציה זו מייצגת את ההסתמכות הגבוהה ביותר על מקורות מותפלים במדינה.
באזורים מרכזיים, המשתרעים מצפון הירקון צפונה לאזורים סביב עכו, כרמיאל, נצרת ועפולה, שיעור המים המותפלים נע בין 40 ל-90 אחוז, עם שונות משמעותית בהתאם למיקום הספציפי ולקרבה למקורות מים טבעיים.
בניגוד לכך, בצפון ישראל, במיוחד בגליל העליון, עמק הירדן, עמק המעיינות ואגן הירדן, התושבים מקבלים מים שמקורם לחלוטין ממקורות טבעיים, תוך שמירה על אפס אחוז הסתמכות על מים מותפלים.
חשוב לציין שההתפלגות של מים מותפלים לעומת טבעיים יכולה להשתנות באופן דרמטי אפילו בתוך פרקי זמן קצרים ומרחקים קצרים, שכן רשות המים הישראלית מנהלת את אספקת המים באופן דינמי בתגובה לדרישות תפעוליות. בתוך ערים בודדות, הרכב אספקת המים עשוי להשתנות מרחוב לרחוב בהתאם לאיזה מתקן טיפול או מקור טבעי משרת קווי הפצה מסוימים.
מחקר שנערך על ידי מרכז טאוב למדיניות חברתית באוניברסיטת בן גוריון תיעד כי מחסור במגנזיום הנובע מצריכה מוגברת של מים מותפלים קשור לעליות משמעותיות במצבים בריאותיים חמורים ספציפיים בישראל.
מחקר מקיף שפורסם בשנת 2024 מצא כי באזורים שבהם תושבים צורכים מים מותפלים חסרי מגנזיום, תועדה עלייה של 6% במחלות לב בהשוואה לאזורים המקבלים מים טבעיים עם תכולת מינרלים מספקת. חלק מהחוקרים טוענים שנטל בריאותי זה עשוי להיות אף משמעותי יותר, עם הערכות המצביעות על כך ששכיחות עודפת של מחלות לב באזורים עם מים מותפלים מאוד עשויה להגיע ל-10%.
השפעות הבריאות משתרעות מעבר למחלות לב וכלי דם. אותו מחקר מדגים שיעורים מוגברים של סוכרת סוג 2 ושבץ איסכמי, מצב מוחי חמור שבו כלי דם המספקים את המוח נחסמים, באוכלוסיות הצורכות מים חסרי מגנזיום.
החשיבות של מגנזיום לבריאות הציבור אינה ניתנת להפרזה, שכן המינרל ממלא תפקידים חיוניים במאות תגובות אנזימטיות ותהליכים פיזיולוגיים בכל הגוף האנושי. הקצבה התזונתית המומלצת למגנזיום בגברים בוגרים היא 400 עד 420 מיליגרם ליום, בעוד נשים בוגרות זקוקות ל-310 עד 320 מיליגרם יומיים, כאשר הדרישות עולות במהלך הריון והנקה.
צריכת מגנזיום לא מספקת קושרה מדעית לסיבוכי הריון חמורים כולל סוכרת הריונית, רעלת הריון, לידה מוקדמת ומשקל לידה נמוך, מה שיוצר דאגות מיוחדות לאוכלוסיות הרות באזורים עם צריכה גבוהה של מים מותפלים.
מעבר להריון, מחסור במגנזיום מתבטא בהתכווצויות שרירים, עייפות, חולשה והפרעות קרדיווסקולריות, בעוד שמחסור כרוני מגביר את הסיכון לפתח מחלות כרוניות כגון מחלות לב וכלי דם, סוכרת סוג 2 ואוסטאופורוזיס.
מחקר ביו-ניטור לאומי שנערך בישראל חשף שיעורים גבוהים במיוחד של מחסור ביוד באוכלוסייה. המחקר זיהה את ההסתמכות של ישראל על מים מותפלים כגורם תורם למשבר בריאות ציבור זה, שכן למים לא מותפלים בישראל יש רמות יוד נמוכות יחסית גם לפני שההתפלה מתרחשת.
המחסור מדאיג במיוחד מכיוון שאי התאמה ביוד במהלך הילדות וההריון יכולה להפחית ציוני מנת משכל ב-7 עד 12 נקודות באוכלוסיות מושפעות, עם השלכות המשתרעות לאורך כל החיים.
הנתונים מראים כי 62% מילדי בית הספר ו-85% מהנשים ההרות בישראל סובלים ממחסור ביוד. מצב זה משפיע על תפקוד בלוטת התריס ועל ההתפתחות הקוגניטיבית, במיוחד בקרב ילדים ונשים בהריון.
ישראל ולבנון היו המדינות היחידות עם הסתמכות משמעותית על התפלה ואוכלוסיות המראות רמות יוד חציוניות בשתן מתחת לטווחי ההתאמה של ארגון הבריאות העולמי. מדינות מתפילות אחרות פיצו על אובדן מינרלים באמצעות מדיניות העשרת מזון, במיוחד יודיזציה של מלח.
כאשר ישראל שמרה על הפלרת מים קהילתית חובה משנת 2002 עד 2014, שיעורי עששת השיניים ירדו באופן משמעותי, כאשר 56.4% מהילדים באזורים מופלרים היו נטולי עששת לחלוטין בהשוואה ל-40.6% בלבד מהילדים באזורים לא מופלרים.
לאחר הפסקת הפלרת המים בשנת 2014, שיעורי הטיפולים השיניים עלו באופן דרמטי. מספר הסתימות כמעט הוכפל מ-54,101 טיפולים בשנים 2014 עד 2015 ל-135,539 טיפולים בשנים 2016 עד 2019, מה שמשקף הידרדרות חדה בבריאות השיניים של ילדים.
השפעה משנית מדאיגה במיוחד של ההתפלה זוהתה בתכולת המינרלים של מוצרים חקלאיים, שכן רוב החקלאות הישראלית מסתמכת יותר ויותר על מים מותפלים ומי שפכים מטופלים להשקיה.
מחקר מדגים כי תכולת המגנזיום בפירות וירקות הגדלים עם מים מותפלים נמוכה באופן משמעותי מאשר בתוצרת המושקית ממקורות מים טבעיים, מה שיוצר מסלול עקיף שדרכו מים מותפלים מפחיתים את צריכת המגנזיום ברמת האוכלוסייה.
זה מייצג מה שחוקרים מאפיינים כ"נטל כפול". האובדן הישיר של מגנזיום ממי שתייה מותפלים משולב עם הירידה העקיפה בתכולת המגנזיום של מוצרי מזון המושקים במים מותפלים, מה שמביא להפחתה משמעותית כוללת בצריכת מגנזיום דרך מסלולים תזונתיים מרובים.
מכיוון שמגנזיום נספג ביעילות הגבוהה ביותר ובזמינות ביולוגית מרבית כאשר הוא מומס בנוזלים, ההסרה המועדפת של מינרל זה ממי שתייה יוצרת דאגה מיוחדת שצריכת המגנזיום התזונתית הכוללת ירדה באופן משמעותי.
סוגיית שוויון בריאותית קריטית התעוררה בנוגע להתפלגות ההשפעות הבריאותיות מצריכת מים מותפלים, שכן התופעה מרוכזת בקרב אוכלוסיות עירוניות. הדאגה העיקרית מתמקדת בערים הישראליות, שהן ביתם של כ-60% מהאוכלוסייה, אך דווקא מרכזים עירוניים אלה הם בעלי ריכוזי המגנזיום הנמוכים ביותר באספקת המים שלהם.
ברוב הערים, ריכוזי מגנזיום ממוצעים במי ברז אינם עולים על 20 מיליגרם לליטר, בעוד שכשליש מהערים הישראליות יש ריכוזי מגנזיום מתחת ל-10 מיליגרם לליטר. דפוס ריכוז זה משקף את ההסתמכות של מערכות הפצת מים עירוניות על מקורות מים מותפלים.
השונות הגיאוגרפית בתוך ערים יכולה להיות משמעותית ונראית שרירותית מנקודת מבט של בריאות הציבור. בחיפה, ריכוזי מגנזיום משתנים מרמות חד ספרתיות בחלק מהשכונות למעל 40 מיליגרם לליטר באחרות, מה שיוצר מצב שבו חשיפת הבריאות של התושבים תלויה במיקומם הספציפי בתוך העיר.
דפוסים דומים של שונות תוך עירונית תועדו במרכזים עירוניים אחרים, המשקפים את הערבוב המורכב של מים ממקורות שונים המזינים אזורי הפצה שונים. בדרום ישראל, שם מים מותפלים מהווים את השיעור הגבוה ביותר של האספקה ומקורות מים טבעיים מוגבלים ביותר, בעיית מחסור המגנזיום מתוארת כחריפה במיוחד.
משרד הבריאות הישראלי הכיר רשמית בסיכוני בריאות הציבור הנובעים ממחסור במגנזיום במים מותפלים והמליץ על הוספת מגנזיום למי שתייה כאסטרטגיית ההתערבות העיקרית. משרד הבריאות ורשות המים ציינו במשותף כי הם עובדים על תכנון פיילוטים מעשיים להוספת מגנזיום למים מותפלים ובמקביל מנסחים תיקונים לתקנות איכות מי שתייה כדי לאפשר לספקי מים להוסיף מגנזיום למים מותפלים.
ועדה מקצועית שהוקמה על ידי משרד הבריאות לבחינת הנושא הגיעה למסקנה כי הפחתת תחלואה ותמותה מסוכרת סוג 2, מחלת לב כלילית ושבץ איסכמי נושאת יתרונות כלכליים משמעותיים והמליצה על הקמת מתקן פיילוט להוספת מגנזיום.
הרציונל הכלכלי להוספת מגנזיום משכנע. על פי ניתוח מרכז טאוב, הוספת מגנזיום בריכוז של 20 עד 30 מיליגרם לליטר תביא לחיסכון בשירותי בריאות של כ-83 מיליון עד 188 מיליון שקלים בשנה ב-2025, עם חיסכון גדול עוד יותר של 110 מיליון עד 253 מיליון שקלים הצפוי עד 2040.
משרד הבריאות מעריך כי העלות השנתית של יישום תוספת מגנזיום כזו תהיה רק 37 מיליון שקלים בשנה, מה שיוצר יחס עלות תועלת נוח ביותר שבו הוצאות הבריאות שנמנעו יהיו גדולות פי 2 עד 7 מעלות היישום.
נכון למרץ 2026, הוועדה המשפטית של רשות המים אישרה את המרכיב המעשי של תוכנית פיילוט להוספת מגנזיום למים מותפלים, כאשר הפיילוט צפוי להתחיל בשבועות הקרובים. הפיילוט יבחן טכנולוגיות שונות להוספת מגנזיום, יעריך היתכנות, יעריך עלויות ויקבע השפעות על מערכות הפצת מים הן בתנאי מעבדה והן בשטח.
גורם משמעותי ובלתי מוכר במידה רבה המגביר את השפעות מחסור המינרלים הוא השימוש הנרחב במערכות סינון מים ביתיות ברחבי ישראל, המוסיף שכבת דה-מינרליזציה נוספת מעבר למה שמתרחש במתקני התפלה מרכזיים.
מחקר מצביע על כך שכ-46% מהאוכלוסייה הישראלית משתמשת במסנני מים ביתיים, המסירים את כל תכולת המגנזיום מהמים העוברים דרך מערכות אלה. תכולת המינרלים של מים מסוננים דרך מערכות סינון ביתיות הופכת למעשה לאפס עבור מגנזיום, מה שיוצר מנגנון נוסף שדרכו חלקים גדולים מהאוכלוסייה מפחיתים את צריכתם של מינרל חיוני זה.
מנקודת מבט של בריאות הציבור, קיומן של מערכות סינון ביתיות נרחבות המסירות לחלוטין מגנזיום מייצג סיבוך קריטי בהתמודדות עם מחסור במינרלים. גם אם מגנזיום יתווסף בהצלחה למים מותפלים במתקנים מרכזיים, חלק ניכר מהאוכלוסייה ימשיך להסיר תוספת מגנזיום זו באמצעות מערכות סינון ביתיות.
תופעה זו יוצרת תהליך סינון דו-שלבי שבו מינרלים מוסרים תחילה במתקן ההתפלה ולאחר מכן מבוטלים לחלוטין שוב על ידי מסננים ביתיים, מה שמונע מהאוכלוסייה לקבל את יתרונות תוספת המגנזיום הצפויים.
לאור המציאות המורכבת של אספקת המים בישראל, קיימות מספר אפשרויות לשיפור איכות המים הנצרכים בבית. חברת עדן בר, הפועלת משנת 1999 בתחום טיהור והשבחת המים, מציעה מגוון פתרונות מים מתקדמים המותאמים לצרכים השונים של משקי בית ועסקים.
בחירת מערכת סינון מתאימה דורשת הבנה של ההבדלים בין טכנולוגיות שונות והשפעתן על הרכב המינרלים במים. חשוב לבחון האם המערכת שומרת על מינרלים חיוניים או מסירה אותם לחלוטין.
מערכות תת כיוריות מספקות מים חמים, קרים וסודה ישירות מהברז, עם אפשרויות סינון מתקדמות לשיפור איכות המים. מיני ברים לבית ולעסק, כולל דגמים שומרים שבת ומיני ברים בעיצובים חדשניים עם טאצ' דיגיטלי, מציעים נוחות יומיומית.
ברי מים רצפתיים מספקים פתרונות מים בהספקים גבוהים, כולל ברי מים מנירוסטה ובר מים חמים וקרים. מטהרי מים וסננים משפרים את איכות מי השתייה על ידי סינון מתכות כבדות, אבנית ולכלוך.
מעבר לבחירת מערכת סינון מתאימה, ניתן לשקול הוספת מינרלים למים המסוננים. קיימות אפשרויות שונות להעשרת מים במגנזיום, סידן ומינרלים נוספים שעשויים לסייע בהשלמת הצריכה התזונתית היומית.
התייעצות עם מומחים בתחום יכולה לסייע בבחירת הפתרון המתאים ביותר לצרכים הספציפיים של כל משק בית, תוך התחשבות במיקום הגיאוגרפי ובהרכב המים המקומי.
| מקור המים | ריכוז מגנזיום (מ"ג/ליטר) | זמינות גיאוגרפית |
|---|---|---|
| מים מותפלים | 0 עד 5 | דרום ומרכז הארץ |
| מים טבעיים (כנרת) | 15 עד 25 | צפון הארץ |
| מי תהום | 10 עד 40 | אזורים מוגבלים |
| מים מסוננים ביתית | 0 | כל הארץ |
הטבלה מציגה השוואה מפורטת בין מאפייני מקורות המים השונים הזמינים בישראל, כולל הרכב מינרלי, זמינות ומאפיינים בריאותיים.
כן, מים מותפלים בטוחים לחלוטין לשתייה ועומדים בכל תקני הבטיחות הבינלאומיים. הבעיה היא לא ברמת הבטיחות אלא במחסור במינרלים חיוניים כמו מגנזיום, יוד ופלואור שמוסרים בתהליך ההתפלה. מחסור זה עלול להוביל לבעיות בריאותיות לטווח ארוך.
ההבדל העיקרי הוא בהרכב המינרלי. מים טבעיים מכילים מינרלים חיוניים כמו מגנזיום (10 עד 40 מיליגרם לליטר), סידן, יוד ופלואור, בעוד שמים מותפלים כמעט נטולי מינרלים לחלוטין. תהליך ההתפלה מסיר את כל המינרלים, הן המזיקים והן המועילים.
התפלגות המים בישראל משתנה לפי אזור. בדרום הארץ (מנהר הירקון דרומה) 70 עד 95 אחוז מהמים מותפלים, במרכז 40 עד 90 אחוז, ובצפון (גליל עליון ועמק הירדן) 100 אחוז מים טבעיים. ניתן לפנות לרשות המים או לחברת המים המקומית לקבלת מידע מדויק על הרכב המים באזור המגורים.
מחסור במגנזיום קשור לעלייה של 6% במחלות לב, סוכרת סוג 2 ושבץ איסכמי. המגנזיום חיוני למאות תהליכים אנזימטיים בגוף, ומחסור בו עלול לגרום לעייפות, חולשת שרירים, הפרעות קצב לב וסיבוכי הריון. לפני עידן ההתפלה, מי השתייה סיפקו כ-15% מהצריכה היומית המומלצת של מגנזיום.
הפלרת המים הופסקה בישראל ב-2014 בעקבות החלטה פוליטית, למרות התנגדות משרד הבריאות. מאז ההפסקה, מספר טיפולי השיניים בילדים כמעט הוכפל מ-54,101 טיפולים ב-2014 עד 2015 ל-135,539 טיפולים ב-2016 עד 2019, מה שמעיד על הרעה משמעותית בבריאות השיניים.
46% מהישראלים משתמשים במסנני מים ביתיים המסירים לחלוטין את המגנזיום והמינרלים האחרים מהמים. זה יוצר "סינון כפול", תחילה בהתפלה ואחר כך בבית, מה שמחמיר את בעיית מחסור המינרלים. חשוב לבחור מסנני מים ששומרים על מינרלים חיוניים או להוסיף מינרלים למים המסוננים.
הניתוח המקיף של ההבדלים בין מים מותפלים למים טבעיים בישראל חושף אתגר בריאות ציבור מורכב ורב פנים שהתעורר באופן בלתי צפוי כאשר המדינה התמודדה בהצלחה עם מחסור במים באמצעות טכנולוגיית התפלה.
בעוד שההתפלה אכן פתרה את בעיית ביטחון המים ההיסטורית של ישראל והפכה את המדינה מתלויה בדפוסי משקעים ומקורות טבעיים לבעלת אספקת מים אמינה לאורך כל השנה, פתרון טכנולוגי זה הציג בעיית בריאות ציבור חדשה באמצעות הסרת מינרלים חיוניים, במיוחד מגנזיום, סידן, פלואור ויוד.
הראיות האפידמיולוגיות המתעדות שיעורים מוגברים של מחלות לב וכלי דם, סוכרת סוג 2 ושבץ איסכמי באוכלוסיות הצורכות מים מותפלים, בשילוב עם העליות המתועדות במחלות שיניים הקשורות לפלואור ומחסור ביוד נרחב המשפיע במיוחד על נשים הרות וילדים, מבססות כי זו אינה רק דאגה תיאורטית אלא משבר בריאות ציבור פעיל ורציני המשפיע על מיליוני ישראלים.
הפתרון לאתגר זה, תוספת מינרלים למים מותפלים, הוא בר ביצוע מבחינה טכנית, נוח מבחינה כלכלית עם עלויות יישום נמוכות משמעותית מהוצאות הבריאות שנמנעות, ויושם בהצלחה במדינות מתפילות אחרות. תוכנית הפיילוט להוספת מגנזיום שצפויה להתחיל בקרוב מייצגת צעד חשוב לקראת התמודדות עם סוגיית בריאות ציבור זו.
עדן בר, עם ניסיון של למעלה מ-25 שנה בתחום טיהור והשבחת המים, מציעה מגוון פתרונות לשיפור איכות המים בבית ובמשרד. לקבלת ייעוץ מקצועי ובחירת הפתרון המתאים ביותר לצרכים הספציפיים, ניתן לפנות לצוות המומחים של החברה.
תשאירו כאן את הפרטים שלכם כאן למטה ונחזור אליכם בהקדם.
